לקחת אחריות על מי שאני, על היכולות שלי ועל הכישורים שלי

איך נזהה את המקומות שבהם נוכל להצליח אם אנחנו לא מודעים ליכולות שלנו?

הבוקר נפגשתי עם עידן (שם בדוי), בחור בן 45 מוכשר ומצליח שעסק ב – 20 השנים האחרונות בתחום הניהולי וקודם מתפקיד לתפקיד בניהול עסקים בהיי-טק. עידן הגיע אלי, כי החליט לראשונה בחייו לבחור את התפקיד הבא וגילה שהוא לא יודע במה הוא רוצה לעסוק. התחלנו תהליך של היכרות עם היכולות, הכישורים והערך הייחודי שלו.

תהליך המיפוי שערכתי עם עידן נבלם מול מחסום משמעותי – עידן סירב להכיר בערך של עצמו. לאורך השנים כל מה שעשה מבחינה מקצועית, היה “מובן מאליו” ולדעתו אין צורך לעשות מזה עניין גדול. מבחינתו להכיר בתרומתו להצלחת העסק שניהל, זה להתגאות ולהיות גאה בעצמך בעיני עידן הוא פסול.

הבנתי שעידן עיוור לחלק שלקח בניהול ובקידום העסק. גם לאחר שחקרנו את כישוריו, היה לו קשה מאוד להתבונן ולהבין שיש לו ערך ייחודי ומקצועי. במהלך המפגשים עידן הבין שכישוריו אינם מובנים מאליהם וההיכרות עם היכולות המקצועיות שלו סוללת את הדרך לזיהוי התפקיד הבא.

לקיחת אחריות על מי שהוא, תאפשר לו להגדיר את התפקיד הבא שיבחר. הבחירה ממקום של הבנת הערך והתרומה מאפשרת לנו לכוון לאפשרויות מקצועיות שלא יכולנו לחשוב עליהם בתפיסת ערך עצמי נמוכה יותר.

תהליך המיפוי כלל את העשייה המרובה של עידן ואת ההסכמה שלו לראות אותה ואת התרומה שלו. האחריות של עידן להכיר בכישוריו נתפסת כנטל, כי זה מחייב אותו להיות לא מובן מאליו, ולהיות מוגדר ומקצועי יותר.

הבהירות והמיקוד שאנחנו מייצרים כשאנחנו מגדירים את הערך שלנו ומבינים במה אנחנו טובים ו”מה עושה לנו את זה”, הם מעין צו למילוי חובה פנימית. לא תמיד אנחנו מעוניינים לקיים חובה או זכות זו מהחשש שלא נצליח לעמוד בהבטחה. כמו שאמר הדוד של ספיידרמן: “עם כוחות גדולים מגיעה אחריות גדולה”.